פרשת נח- שם ויפת במעשה כיסויו של נח וברכות נח כיסוד האנושות
"ויקח שם ויפת את השמלה וישימו על שכם שניהם וילכו אחורנית ויכסו את ערות אביהם וילכו אחרנית ויכסו את ערות אביהם ופניהם אחרנית וערות אביהם לא ראו" (ט,כב) רש"י– "אין כתיב ויקחו, אלא ויקח, לימד על שם שנתאמץ במצוה יותר מיפת, לכך זכו בניו לטלית של ציצית, ויפת זכה לקבורה לבניו שנא' "אתן לגוג מקום שם קבר" (יחזקאל לט,יא). וחם שבזה את אביו, נאמר בזרעו "כן ינהג מלך אשור את שבי מצרים ואת גלות כוש נערים וזקנים ערום ויחף וחשופי שת" (ישעיה,כ,ד).
שואל ההעמק דבר (שם) אמנם לא נתבאר 1) סיבת התאמצותו היתירה? 2) ובמה ניכרת ההתאמצות? וצריך להוסיף ולשאול הרי מקובלנו שכל מידותיו של הקב"ה מדה כנגד מידה, אז אנו מבינים אצל חם את הענין שהוא שותף לבזיונו של נח לכן זרעו מתבזה,אבל מה משמעות השכר של טלית לזרע שם וקבורה לזרע יפת? העמק דבר– הרגשו של שם משום מצוה והכלל במצוה שטוב לעסוק בעצמו יותר מבשלוחו, משא"כ יפת שהרגשו היה מצד שכל אנושי שלא יהיה האב מוטל בבזיון, ע"כ אין שום שכל אנושי נותן לעשות בעצמו, ומה לנו אם נעשה ע"י עצמו או ע"י אחר והיינו דכתיב "ויקח שם" מתחילה ניסה שם בעצמו ליקח אולי יוכל לכסות, וכאשר ראה שלא יהיה נעשה יפה הצטרף יפת גם כן. ודבריו תואמים את דברי מדרש הבראשית רבה (לו,ו) – "אמר רבי יוחנן שם התחיל במצוה תחילה, ובא יפת ונשמע לו".
ובנפש הרב (על פרשת נח) מחדש שלכך זכה זרעו של שם לציצית ומביא המגן אברהם (או"ח,ח,יג) בשם כתבי האר"י שמהנכון ללבוש טלית קטן בדווקא תחת בגדיו ושרק חוטי הציצית יהיו מבחוץ- שזכו זרעו של שם לעשות מצוות בבגדים שאינם נראים ונכרים לשאר בנ"א, כי חייבים לעשות הטוב והנכון אפילו אין שם רואים ואפילו איננו מקובל לפי נימוסי אותה המדינה באותו הזמן, אך יפת שהמניע שלו היה רק נימוסי על כן זכו בניו לקבורה שענינו ויסודו מטעם כבוד הבריות. דבריו תואמים את דברי המדרש (שם) "לפיכך זכה שם לטלית,ויפת לפיוולא,-שזהו מלבוש כבוד יוני שזה גם מתאים למכובדות של יפת. וזה גם כוונת ברכת נח "יפת אלקים ליפת" שהקב"ה נתן לו רגש של נימוס ויופי, אך השכינה תשרה בישראל באוהלי שם,כי להשראת השכינה לא מספיק נימוס ויופי אלא צריך אנשים שינהגו לפי הערכים המוחלטים והיושר הנכון.
וגם הדברים האלה תואמים את דברי המדרש (שם, לו,ח) (ומביאם רש"י שם) "יפת אלקים ליפת זה כורש שהוא גוזר שיבנה בית המקדש (השני), אעפ"כ וישכן באהלי שם, אין שכינה שורה אלא באהלי שם" (מקדש ראשון שבנה שלמה שהיה מבני שם).
בברכות נח (כה-כז) מונחים התשתית של הציבילזציה העולמית של בני נח. כנען שהוא בנו של חם נאמר עליו "עבד עבדים יהיה לאחיו".ומבהיר העמק דבר (שם) "שאעפ"י שגם מזרע שם ויפת נמכרו כמה לעבדים, או נשבו במלחמה וכדומה,וכן להפך לא כל בני כנען המה עבדים, והרי כמה אומות גדולות יצאו ממנו, אלא הקללה שמי שיגיע מבני חם להיות עבד יהיה מסוגל לזה, כאשר הוא מזרע עבדים מלידה ומבטן ומהריון, משא"כ משם ויפת אין זרעו מסוגל לזה, וגם בהיותו עבד רוחו הפנימית שואפת להיות חפשית, וממילא אין נוח להשתמש בו וע"י השתדלות נעשה חפשי" (1) "וע"כ נקרא כל עבד עכו"ם "עבד כנעני" באשר הוא המובחר שבעבדים אע"ג שאינו מזרע כנען".
הרש"ר הירש (ט,טז) מביא שיש כאן נציגי שלשה אומות:
שם מייצג את הרוח.הוא קורא כל דבר בשמו ועומד על טיבו של מושג- פנימי.
חם שיא של חושניות לוהטת. הרוח אצלו בשפל המדרגה.
יפת עומד בתווך.הוא מייצג את נקודת המפגש של הרוח עם החושניות: הרי זו הנפש והרגשת הלב.
ולאחר 4,000 שנות היסטוריה אפשר לראות את הכוחות האלה ולסקור את השפעתם בתולדות האומות:
אומות חם הם אלה היוצאות לכבוש להאביד ולהרוס, לאכול ולשתות.אומות הולכות ובאות, וכל עצמן אלימות גסה, חושניות,בהמיות.
אומות יפת הם המחנכות לפרוש מעטה נועם על החושניות הגסה לעסוק גם בעבודת הרוח על יסוד הנועם והנוי- בשירה, במוסיקה, באמנות יוצרת. אומה המטפחת ערכים אלה,- הלוקחים את הלב ומדברים על הנפש,מגשימה את אופיו של יפת.
אך זה לא מספיק. רק הכרת האמת והטוב המוחלט תביא את האדם למרום ייעודו.אומה המטפחת את ערכי הרוח וכך תורמת את תרומתה להכרת האמת, מגשימה את אופיו של שם ומקדמת את ישע האדם.
ובמציאות ההיסטורית שיא הפריחה של יפת הוא יון. שיא הפריחה של שם הוא עבר- העם העברי- עם ישראל- הקורא בשם ה' בין אומות העולם. "עד היום הזה רק מיפת ושם, מיון וישראל יצאה תרבות והוראה לעולם. יפת הביא עידון אסתטי,
שם האיר את הרוח וזיכך את המוסר. תרבות יון ותרבות ישראל היו גורמים אדירים ופעילים במלאכת חינוך האדם. לעומתם היה שאר העולם כחומר גלמי סביל…אלקי שם משחרר את האדם, הוא מעניק לכל אדם כבוד שוה ומנשאו מעל לכוחות הטבע, נשמת רוח ה' חיה בכל אדם, והכבוד האנושי לא יאבד לעולם".
על כנען נגזר להיות עבד, אך יהיה נא עבד לשם,רק כך עתיד גם כנען- השיא של חושניות מושחתת- לעבוד את ה' בתיווכו של שם. בכניעתו של כנען לשם יזכה לקיים את ייעודו האלקי.