פרשת לך לך- למה הקב"ה העניש את המצרים?
בראשית פרק טו
(יב) ויהי השמש לבוא ותרדמה נפלה על אברם והנה אימה חשכה גדלה נפלת עליו.
(יג) ויאמר לאברם ידע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אתם ארבע מאות שנה.
(יד) וגם את הגוי אשר יעבדו דן אנכי ואחרי כן יצאו ברכש גדול.
רש"י מסביר שהתוספת של ו' במילה וגם– זה לרבות ארבע מלכויות, שאף הם כלים על ששעבדו את ישראל.
ורמב"ן מביא על דרך הפשט "כאשר דנתי את בניך בגלות ועינוי על עון, גם את הגוי אשר יעבודו אדין על החמס אשר יעשו להם".
והנכון בעיניו "כי טעם וגם, אף על פי שאני גזרתי על זרעך להיות גרים בארץ לא להם ועבדום וענו אותם, אף על פי כן אשפוט את הגוי אשר יעבודו על אשר יעשו להם, ולא יפטרו שעשו גזרתי".
והסיבה שנענשו המצרים זה בשל תוספת שעבוד מאשר נגזר, כי השליכו בניהם ליאור, וימררו את חייהם וחשבו למחות את שמם, וזה טעם דן אנכי- שאביא אותם במשפט, אם עשו כנגזר עליהם או הוסיפו להרע להם.ומביא את דעת הרמב"ם (תשובה ו,ה) (1) הסיבה שנפרעו מהמצרים כי לא גזר על מצרי פלוני שישעבד רק הודיע מנהגו של עולם. והמצרים אילו רצו כאו"א היה יכול שלא להרע לישראל.
הרמב"ן דוחה את שיטתו שאפילו היה גוזר באופן כללי על האומות אם אחד היה בא ומריע זכה בדבר מצוה.והקב"ה אמר שיהיה גוי אחד שישעבד ועם ישראל הלכו מעצמם למצרים, אבל הבעיה ששעבדו יותר מידי.
וראייתו מהמדרש (שמות רבה ל,טו) "משל לאדון שאמר לבנו יעשה עם פלוני ולא יצערנו הלך ועשה, אע"פ שעשה עמו חינם לא הניח שלא היה מצערו, כשנתרצה לבנו גזר על מצעריו להרגן, כך גזר הקב"ה שיהיו ישראל משועבדין במצרים, עמדו עליהם ושעבדום בחוזק. אמר הקב"ה היה לכם לנהוג בם כעבדים ויעשו צרכיכם, "אני קצפתי מעט והמה עזרו לרעה" (זכריה א,טו)". וברור שהשלכת הילדים ליאור אינם בכלל עבדות ועינוי, ועוד הוסיפו בעינוי וימררו את חייהם בעבודה קשה.
והוא קובע כלל– שאם נכתב ונחתם על איש בראש השנה להריגה, ההורגו לא ינקה, אבל אם יוצאת גזירה מנביא, אם רצה לעשות רצון ה' כנגזר אין עליו חטא אבל יש לו זכות בו, אבל אם שמע המצוה והרג אותו לשנאה או לשלול אותו, יש עליו העונש כי הוא לחטא נתכוון, ועבירה היא לו.
והוא מביא דוגמאות מסנחריב שאמנם נגזר שהוא יהיה שבט לישראל, אך הוא נתכוין לרעה ולכן נענש. וכן נבוכדנצר שמע מפי ירמיה שהוא צריך להחריב את ישראל, ירושלים ובית המקדש ואעפ"כ נענשו הכשדים לבסוף כי:
1) כונתו היתה להשמיד כל הארץ להגדיל ממשלתו. 2) הוסיף בגזירה והרע לישראל יותר מדי, ולכן נענש באופן כפול ומכופל ונשמד זרעו לגמרי, ועירו לעולמים.
גם הראב"ד משיג על הרמב"ם (תשובה ו,ה) וקורא לדבריו כמעט דברי נערות ומנמק את חוסר ההגיון שבשיטתו,וסיבות עונש המצרים: 1)שהקב"ה נפרע מאדם ברע ממנו, ואחר שנפרע מזה יחזור ויפרע מן הרע ממנו מרשעו.
2) כרמב"ן – שהכבידו בעבודת פרך והמיתו מהם וטבעו מהם.
המשך חכמה (טו,יג) מסביר את שיטת הרמב"ם. שאילו היה התורה אומרת בלשון ציווי היתה נכונה השגת הרמב"ן, אבל מכיון שזה נאמר בלשון סיפור "ועבדו ועינו אותם" אז אין חיוב שעבוד אלא ההפך, ובני נח מצווים על הדינים
ובפרט שהיו כפויי טובה, שהם נתעשרו מיוסף ולמדו חכמה ממנו ולכן נענשו. ועל פי חידושו אפשר להבין את שורש מחלוקת הראשונים ביחס למלכות החשמונאים.
הרמב"ם מתייחס בחיוב (חנוכה ג,א) "…והעמידו מלך מן הכהנים, וחזרה מלכות לישראל יתר על מאתיים שנה עד החרבן השני". ומבואר שבזה שהעמידו מלך מן הכהנים לא היה בזה שום חטא ועון, ואדרבא "חזרה מלכות לישראל".
לעומ"ז הרמב"ן (בראשית מט,י) מתייחס אליהם בשלילה כי יעקב בברכתו אומר "לא יסור שבט מיהודה" "שבזה יש רמז שיעקב המליך שבט יהודה על אחיו והוריש ליהודה הממשלה על ישראל, ומעת שיחל להיות מלכות מיהודה לא יסור ממנו לשבט אחר…וזה היה עונש החשמונאים שמלכו בבית שני והיו חסידי עליון.. ואעפ"כ נענשו עונש גדול. אלא בעבור זה שמלכו ולא היו מזרע יהודה ומבית דוד, והסירו שבט ומחוקק לגמרי, והיה עונש מידה כנגד מידה".
ושורש מחלקותם, שלשיטת הרמב"ם דבר שנאמר בצורת סיפור אינו מחייב לעומת שיטת הרמב"ן שגם דברים שנאמרו בתורה דרך סיפור מחייבים.
וכך אפשר להסביר את המחלוקת לגבי מצות ישוב א"י שלפי הרמב"ן זה מצוה מהתורה אפילו שזה כתוב בצורת הבטחה, ואילו לפי רש"י (שם) זה הבטחה לא מצוה ויתכן שבגלל זה הרמב"ם לא מונה את המצוה, כי זה לא נאמר בלשון ציווי,וממילא זה אינו מחייב.
נסיים בדברי אור החיים (שם,יד) שסבור שהשאלה איננה מתחילה."כי האומות טעם אשר יענונו הוא לצד הבדלותנו מהם וקיום המצוות אשר אנו מקיימין, וצא ולמד אם היו ישראל עובדים לטלה והיו לעם אחד במצרים לא היו המצריים משתעבדים בהם והיו כאחיהם המצריים, וכן בכל אומה ואומה אשר תשעבד ישראל ותריע, הטעם הוא לצד היותנו נחלת שדי". וממילא הם אינם שלוחי הא-ל כי אנחנו עברנו על דבר מסויים מהתורה, והם רוצים להעבירנו מכל התורה והוא אומרו (זכריה א,טו) "אני קצפתי מעט"- על עם ישראל שעבר מקצת התורה והם- האומות המייסרות את ישראל בכדי שיעברו על הכל "הקציפו הרבה" ואין שנאה כשנאת הדת, ולכן מכיון שאינם רוצים לקיים מצוות ה' הרי הם גוזלים את ישראל ולכן "ואחרי כן יצאו ברכוש גדול".