פרשת תולדות- למה רבקה אינה מגלה ליצחק מיהו עשו?
הרמב"ן (כז,ד) מחדש שרבקה לעולם לא אמרה ליצחק שהיא קיבלה נבואה ש"רב יעבד צעיר" (כה,כג) כי אם יצחק היה יודע, הוא בודאי לא היה עובר את פי ה', וצריך להבין הכיצד רבקה אינה מגלה ליצחק נבואה כ"כ חשובה?
והוא סובר שבהתחלה לא הגידה לו דרך מוסר וצניעות, כי ותלך לדרוש את ה' שהלכה בלא רשות יצחק, או שאמרה "אין אני צריכה להגיד נבואה לנביא כי הוא גדול מן המגיד לי", ועתה לא רצתה לאמר לו כי אמרה באהבתו את עשו לא יברך יעקב ויניח הכל בידי שמים, והיא ידעה כי בסיבת זה יתברך יעקב מפיו בלב שלם ונפש חפצה
.
הר"ן בדרשותיו (הדרוש השני) גם מסכים שרבקה לעולם לא אמרה ליצחק את הנבואה "שרב יעבוד צעיר", והסיבה לכך כי המתנבאים בימים ההם כנראה שלא היה להם רשות לפרסם נבואתן, מפני שלא היו נביאים מפורסמים כאשר נמשך אחר כך בזמן הנביאים. וגם לנביאים המפורסמים היה צריך רשות כולל או פרטי מהשי"ת, ולזה לא ידע יצחק מה שהיה מיועד כבר שיעקב יהיה גביר, עד שחשב את עשו להיות מושל על אחיו.
אמנם רבקה ידעה מה שה' הודיע לה, דאגה מאד בשמעה כי יצחק רוצה לב רך את עשו,ואולי מצד ברכת יצחק ותפילתו יצלח למלוכה, אם היות שכבר נתיעדה ביעקב, כי היעודים בימים ההם לא היו חזקי הקיום .והיא בנתה על זה שכאשר תחול רוח השי"ת על יצחק לברך העומד בין ידיו, ישים ה' דבר בפיו ויגידהו כל המוצאות אותו לטוב, אם שיזכה בה מצד ברכתו או זכה בהם כבר, בדבר הממשלה ליעקב.
"וימשכו מזה שני תועליות: האחד שלא יסוב יצחק בתפילתו הממשלה לעשו, והשני שממשלת יעקב על עשו תהיה יותר קיימת, ..שהיעודים בימים ההם אשר לא היו חזקי הקיום, יקוימו כשיעשה בפעל איזה דבר דומה ליעוד העתיד, כן בלי ספק יחוזקו איזה חיזוק כשיאמר היעוד לאיש המיועד".
עה"פ "ורבקה שומעת בדבר יצחק אל עשו בנו" (כז,ה) מפרש המלבי"ם (שם) שהכונה בשומעת שהיא הבינה את כונת יצחק, שרצה לעשות התקשרות ביו עשו ליעקב, כהתקשרות יששכר וזבולון ושבט לוי וישראל, שיעקב יעסוק בתורה ועשו יפרנס אותו, אבל היא ידעה היטב רשעת עשו ורוע תכונתו שהעושר שיתן לו אביו בברכתו יהיה שמור לו וליעקב לרעתו, ולכן ראתה כי טוב שיבורך יעקב גם בברכת העוה"ז.
ישנם 2 סוגי שלמים – הכובש אשר יהיה ענין החומר עליו ויצרו יסיתהו לחטוא, רק הוא יתגבר על יצרו. והצדיק אשר כבר המית את יצרו ופסקה תאותו.
הכובש צריך להכניע את חומרו ושלא יהיה לו חלק ונחלה בעושר ונחלה בל ישבית אותו מעבודת ה', אבל הצדיק שגם כוחותיו החמריים באו בברית בל יתאוו לדבר מלבד אשר תצוה הנפש להעזר בהצלחה הנפשית להם לא יפריע שיהיה להם נחלה והון וזו תהיה מדרגת ישראל לעתיד, "וחשבה רבקה שבענין זה יצלחו הבנים יותר, שגם ברכת העוה"ז תהיה ליעקב, ועשו יעבוד אותו עבודת עבד, כי ימשול עליו יעקב בעוז ה' ובכח נפשו כמו שהיה בעת שהצליחו ישראל וכבשו אדום תחתם והכניסו אותם בברית מילה וטבילה בימי הורדוס" ורבקה היתה צריכה להערים על יצחק כי ראתה שהזמן קצר "כי לולא ראתה שהלך תיכף, לא היתה עושה הערמה הזאת, רק היתה מדברת על לב יצחק שיסכים לדבריה".
העמק דבר (כד,סד) סובר שהמפגש הראשוני בין רבקה ליצחק השפיעה על כל חיי הנישואין שלהם.
"ויצא יצחק לשוח בשדה..ותשא רבקה את עיניה ותרא את יצחק ותפל מעל הגמל. ותאמר אל העבד מי האיש הלזה ההולך בשדה לקראתנו ויאמר העבד הוא אדני ותקח הצעיף ותתכס". (כד,סג-סה)
ומפרש ותשא רבקה וגו' ותרא יצחק – בעודו עומד ומתפלל והיה אז כמלאך אלקים נורא מאד, וכמבואר ברבה שראתה ידיו שטוחות בתפילה, על כן נבעתה מאד.
ותפל מעל הגמל– מרוב פחד ואימה, אמנם לא ידעה ממי היא מתפחדת.
ותאמר אל העבד.- אחר שפסק מתפילה, וראתה שאותו האיש שנתפעלה ממנו הולך לקראתם, על כן שאלה מי איש הלזה – אשר אני מתפעל ומפחד ממנו. וכמבואר בב"ר על הלשון הלזה, משמעו אדם מאויים ונורא ,על כן כששמעה ממנו שהוא אישה, ותקח צעיף ותתכס– מרוב פחד ובושה כמו שמבינה שאינה ראויה להיות לו לאשה, ומאז והלאה נקבע בלבה פחד ממנו.
ולא היתה עם יצחק כמו שרה עם אברהם, ורחל עם יעקב שכאשר היה להן דעה אחרת הן לא בושו להביע את דעתן. משא"כ רבקה, ולכן היא לא העמידה את יצחק על טעותו, וכל זאת כדי שיגיעו הברכות דווקא באופן הזה.(1)
נסיים בדברי השם משמואל (תולדות תרעד) שגם שואל למה רבקה לא מספרת ליצחק מה שנתגלה אליה. ועונה- "ונראה דהנה ידוע שלמעלה אין נמצאת מידת העצבות, ועוז וחדוה במקומו וכולם ששים ושמחים לעשות רצון קונם, וע"כ להמשיך הברכות ממקום כ"כ גבוה היה יצחק להיות בתכלית השמחה והחדוה. ועוד שגם מידת יצחק היתה שמחה וחדוה כי שם יצחק ע"ש הצחוק. ..א"כ היה חושב ששני בניו יחד ירשו כל חמדת העולם וכל המעלות הרמות והנשאות ומטתו שלימה ולא תצא ממנון שום פסולת ,ע"כ היה בתכלית השמחה ולא נתערבה עצב עמה.. אבל באם היה יודע שעשו נדחה, היתה בהכרח תערובת עצב עמו ולא היה אפשר להמשיך הברכות בבחינה כ"כ גבוהה".