פרשת חיי- שרה- חיוניותו של אברהם אבינו
לאחר מעשה העקידה, קבורת שרה ובחירת שידוך ליצחק כשאברהם כבר בן 140 שנה שבע ימים ונסיונות היינו מצפים שיצא לפנסיה, יכתוב זכרונות וישחק עם הנכדים.
אך אברהם אינו שוקט על השמרים. "ויוסף אברהם ויקח אשה ושמה קטורה" (כה,א) וחז"ל דורשים על אברהם "בבקר זרע את זרעך ולערב אל תנח ידך (קהלת יא,ו)..רבי דוסתאי בשם רבי שמואל בר נחמן אם היה לך בנים בנערותך קח לך אשה בזקנותיך והעמד בנים, וממי אתה למד מאברהם שהיו לו בנים בנערותו ולקח אשה בזקנותו זה שכתוב ויוסף אברהם וגו' " (בראשית רבה סא,ג)
העמק דבר (שם) מביא שהסיבה שאברהם עשה כן משום "לא טוב היות האדם לבדו" או משום מצות שבת, שאין לזה שיעור אפילו באופן שלא יהיו הבנים נקראים על שמו. ובפסוק ב' מביא שאע"ג שהיה כבר זקן הרבה מאשר היה בלידת יצחק מ"מ לא נחשב בזה נס, אחר שנפתח הצור ונעשה אותו גוף טבע להוליד גם בהיותו עץ יבש, כמו הנס של הסלע במדבר שאחר שנפתח הצור להוציא מים נעשה טבע..כך נעשה אברהם אבינו גוף מוליד גם בהיותו עץ יבש.
הרש"ר הירש (שם) "אין להתפלא ע"כ שאברהם חזר ונשא אשה , הן הוא חי עוד 35 שנה וזמן זה עולה על אורך הממוצע של חיי הנישואין בימינו. נוסף ע"כ לדברי חכמינו אין האדם שלם כשהוא שרוי בלא אשה. לעולם תפקיד האדם גדול, מכדי שיוכל אחד לבדו למלא אותו בשלמות". "ואלה ימי שני חיי אברהם אשר חי" (שם,ז) "גם אברהם חי ימים ושנים, כל יום חשוב לעצמו, כולם כאחד- שלמות אחידה, ולכל גיל ברכתו המיוחדת, וכל אלה היו רק ימים מתוך השנים של חיי אברהם, שהמשכם
בעולם הנצח".
יש לשים לב שאברהם הביא 6 ילדים בתקופה ההיא.
מי זאת קטורה?
שיטת רש"י (שם) עפ"י שיטת רב בבראשית רבה (סא,ד) שהיא הגר ונקראת קטורה ע"ש שנאים מעשיה כקטורת, ושקשרה פתחה, שלא נזדווגה לאדם מיום שפרשה מאברהם. וחזקוני (שם) מקשה שהרי לעיל לגבי ותלך
(הגר) ותתע (כא,יד) מפרש רש"י שחזרה לגלולי בית אביה, משמע שעזבה את אברהם, ומתרץ שקודם חזרה, ולקחה אברהם פעם שניה, עשתה תשובה ונקראת קטורה. ויש מפרשים שבקשה לחזור לגלולי בית אביה אך לא חזרה.
ובגור אריה (ד"ה שנאים מעשיה) אע"ג שחזרה לגלולי בית אביה אחר שראתה החסד שעשה עמה השי"ת ששלח לה מלאכים והיה מעלה לה באר חזרה בתשובה. ודומה לזה בזוהר שאחרי שחזרה לגלולי בית אביה נתקשרה במעשים טובים, ולפיכך נשתנה שמה ושלח אברהם ולקחה לו לאשה.
הרש"ר הירש (שם) מתפעל מיצחק שעפ"י המדרש תנחומא (חיי שרה ח) הלך אל הבאר אשר במדבר, והביא משם את הגר לאברהם. "בעצמו לקח לו את "אמו החורגת" והן כה אהב את אמו, לעומתם היאך ירדה תקופתנו, בה מתיחות אם לא איבה שרויה בין בנים מבוגרים לאביהם בעטיו של זווג שני".
לעומת זאת פרשנים רבים סבורים שקטורה אינה הגר.
הרשב"ם נכדו של רש"י (שם) "לפי הפשט אין זו הגר". וכן דעת האבן עזרא (שם). ורד"ק (שם) "הוסיף לקחת אשה עוד כי כבר היו לו שתיים. ועוד הוסיף ולקח השלישית כדי לשמשו לעת זקנתו ולהוליד גם כן להרבות זרעו בעולם. (וזה מתקשרבמובן מסויים להפטרה של הפרשה, שדוד לוקח את אבישג השונמית לעת זקנותו.) ולא הקפיד בזה מאיזה עם ומאיזה משפחה תהיה, כיון שזרעו המיוחד שהוא יצחק היה מאשה שהיתה ממשפחתו, והשיא ליצחק גם כן אשה ממשפחתו ולא חשש על שאר הבנים מאיזה עם יהיו, אבל ודאי אשה כשרה בקש לו, שלא תהיה מרת רוח בזקנותו, ושמר גם כן שלא תהיה מבנות כנען, כי הגר מצרית היתה ולא מכנען". והוא דוחה את דרשת המדרש (בראשית רבה.שם) בענין שפילגשים נכתב חסר, להורות שהיתה רק פילגש אחת – היא הגר "ואנחנו מצאנוהו מלא ביו"ד בכל הספרים המדוייקים".
החזקוני (שם) לאחר שדן על דברי המדרש מסכם –לפי הפשט אין זו הגר.
הרמב"ן (שם,ו) מרחיק לכת וסובר שקטורה (שאיננה הגר) היא מבנות כנען, כי איננו שומר רק זרע יצחק, כי עליו נכרת הברית, ולכן ולא הזכיר אתי ייחוסה כי היא מן הזרע המקולל.
ונסיים בדברי הרש"ר הירש (שם,ח) "הוא השיג את השלמות המוסרית והרוחנית, שהאדם יכול להשיג בחייו, אף זכה לראות קיום משאלותיו. עמוקים ונשגבים יותר דברי חז"ל, המציירים את המוות בדרך שבשר ודם לא העלה על לבו מעולם, ק"ו שלא בטא בשפתיו "בשעה שצדיקים מתים מראה להם הקב"ה עד שהם בעוה"ז, מתן שכרן שהוא עתיד ליתן להם לעוה"ב, ונפשם שבעה והם ישנים". (בראשית רבה סב,ב)