פרשת ויצא- גניבת התרפים ע"י רחל
פרק לא
(יט) ולבן הלך לגזז את צאנו ותגנב רחל את התרפים אשר לאביה.
(כ) ויגנב יעקב את לב לבן הארמי על בלי הגיד לו כי ברח הוא.
(לב) ..ולא ידע יעקב כי רחל גנבתם.
(לד) ורחל לקחה את התרפים ותשמם בכר הגמל ותשב עליהם וימשש לבן את כל האהל ולא מצא.
(לה) ותאמר אל אביה אל יחר בעיני אדני כי לא אוכל לקום מפניך כי דרך נשים לי ויחפש ולא מצא את התרפים.
וצריך להבין 1)מה הם התרפים? 2)למה רחל גונבת אותם? 3) למה רחל מעלימה זאת מיעקב, האם היא חוששת שמא יעקב לא יסכים למעשה ומדוע?
צריך גם לציין שהתורה מספרת גם את גניבת יעקב את לב לבן (כ) וגם גניבת התרפים באותו לשון ובלי לבקר את הגניבות.
בעניין השאלה השניה ישנם מספר גישות לפתרון: 1. רש"י (יט) "להפריש את אביה מעבודה זרה נתכוונה". דבריו מבוססים על דברי הבראשית רבה (עד,ה) "והיא לא נתכוונה אלא לשם שמים, אמרה מה אני הולכת ונעזוב את הזקן הזה בקלקלתו לפיכך הוצרך הכתוב לומר "ותגנב רחל.. אשר לאביה"- מפני שהם של אביה רצתה להפרישו מתקלה זו.
וכן מביא מדרש תנחומא ( ויצא יב בהסברו השני) "כדי לעקור ע"ז מבית אביה נתכוונה" (1)
והזוהר מביא שאע"פ שרחל עשתה כך לעקור לאביה מאחורי ע"ז מ"מ נענשה שלא גדלה את בנימין, ולא נתקיימה עמו שעה אחת בעבור הצער שגרמה לאביה , אע"פ שהתכוונה לטוב. ראו עד כמה חמור לצער את ההורים.
2. משך חכמה (יט) "אפשר שזה היה כדי שיראה אליו ה'" מכיון שכל זמן שיש ע"ז אצל לבן לא שייך שיתגלה אליו ה', כפי שה' לא דיבר עם משה תוך הכרך של מצרים, מכיון שהיא היתה מלאה שיקוצים וגלולים.
3. רבינו חננאל (שם) גנבה אותם כדי שיחזור בו ויאמר – אלוקים הגנוב אין בו ממש, וכדברי יואש שאמר לאחר שגדעון נתץ את מזבח הבעל לאנשי העיר שרצו להרוג אותו "..אם אלקים הוא ירב לו כי נתץ מזבחו". (שופטים ו,לא)
4. האבן עזרא (יט) מקשה שאם רצתה רחל לבטל ע"ז מאביה למה הוליכה אותם עמה ולא טמנה בדרך? "והקרוב שהיה לבן אביה יודע מזלות, ופחדה שאביה יסתכל במזלות לדעת איזה דרך ברחו" מעין לוין WAZE ,ובדומה לזה הרשב"ם (שם) "שלא יגידו ויודיעו ללבן כי רוצה יעקב לברוח". (2)
הזוהר מביא שהישיבה על התרפים היא ביזוים וביטול כוחם וזה מיישב את קושיית האבן- עזרא, למה הוליכה אותם עמה ולא טמנתם בדרך. (3)
בענין השאלה הראשונה מה הם התרפים? הרמב"ן (שם) לאחר שמתייחס לשיטת רש"י מביא- "ואפשר כי היו ללבן לעבודה, כאשר אמר למה גנבת את אלקי, אבל לא כל התרפים היו נעבדים, כי איך תמצא ע"ז בבית אדוננו דוד, והקרוב מה שאומרים (4) שהם כלים לקבל השעות ויקסמו בהם לדעת העתידות. ותרפים מלשון רפוי– נבואה רפה, והנה יעשו אותם קטני אמנה להם לאלקים, לא ישאלו בשם הנכבד ולא יתפללו אליו, רק כל מעשיהם בקסמים אשר יגידו להם התרפים…ולבן היה קוסם ומנחש כאשר אמר נחשתי (לעיל כז) וארצו ארץ הקוסמים מעולם, ובלעם הקוסם היה מעירו.
ואבן עזרא (שם) – "והקרוב אלי שהתרפים הם על צורות בנ"א והיא עשויה לקבל כח עליונים ולא אוכל לפרש ". ומוכיח ממיכל ששמה התרפים במקום דוד שהיה לו צורת בנ"א.
ובפרקי דרבי אליעזר (פרק לו) "מה הן התרפים, שוחטין אדם בכור ומולקין את ראשו ומולחין אותו בשמן ומלח. וכותבין על ציץ זהב רוח טומאה ומניחין אותו תחת לשונו, ונותנים אותו בקיר ומדליקים נרות לפניו, ומשתחוים לו והוא מדבר עמהם".
ובענין קללת יעקב (לב) הוא מביא שהיוצא מפי צדיק כיוצא מפי מלאך.
המשך חכמה (לג,יח ד"ה ויחן) עומד על ההבדל בין הנהגת אברהם להנהגת יעקב.
אברהם "חיפש להפיץ שיטתו ודיעותיו באלקות לכל באי העולם באשר חשב כי הוא יחידי ואח"כ ראה שישמעאל יצא ממנו, ולכן נטע אשל להכניס כל באי עולם לברית…וגם היה זה בכונה שהלך למצרים מקום החכמה והחרטומים לפלפל ולקרבם לשיטתו באחדות ובתורה"
יעקב "ראה שמיטתו שלמה, ובזרעו די שיהיו מעון ומרכבה לשכינה..ראו להיפוך כי בניו יהיו נפרדים מעמים אחרים מוגבלים בתחום, ואף ללבן חותנו הניחו בטעות וכעס על רחל שגנבה התרפים להבדילו מעו"ג (5), כן במצרים היו יושבים בארץ גושן נפרדים מהעמים". ובזאת אנחנו פותרים את השאלה השלישית שזו בעצם המחלוקת בין רחל ליעקב.רחל רוצה לתקן את לבן "..מה אני הולכת ונעזוב את הזקן הזה בקלקלתו.." (בראשית רבה לעיל). לעומת זאת יעקב מתנגד לגנבת התרפים כי בכך נשאר קשר בין יעקב ללבן, דבר שלא היה רצוי ליעקב,ורחל שיודעת שזו עמדתו אינה מגלה לו "..ולא ידע יעקב כי רחל גנבתם". (לב)
ולכן אברהם קיים עירובי תבשילין (יומא כח:) להכניס אורחים ולקבל גרים תחת כנפי השכינה, אבל לא קבע תחומין שמא ימנע אחד מלבוא לשמוע דעותיו.
לא כן יעקב קבע תחומין להגביל ולתחום בין ישראל לעמים.וזה שאמר הנביא (ישעיה נח,יג-יד) "אם תשיב משבת רגליך" – זה על התחומין, "והאכלתיך נחלת יעקב אביך" זה יעקב שקבע תחומין וזכה למדה בלא גבול, ופרצת ימה וקדמה, בשכר שהוא קבע גבול ותחומין, זכה לנחלה בלא גבול. שנזכה.