פרשת ויחי- "לו ישטמנו יוסף"
בראשית פרק נ
(טו) "ויראו אחי יוסף כי מת אביהם ויאמרו לו ישטמנו יוסף והשב ישיב לנו את כל הרעה אשר גמלנו אותו".
וצריך להבין למה האחים חששו עכשיו, הרי הם כבר חוו במשך 17 שנה את היחס האוהד של יוסף כלפיהם, ושהוא כלכל אותם בצורה מכובדת, ונתן להם לשבת בארץ גושן, ומה הכוונה בויראו אחי יוסף?
ואפשר להסביר עפ"י הפשט באופנים שונים:
1) יתכן שהאחים חשבו שכל מה שיוסף כלכל אותם ולא נקם בהם כי ידע שאביהם בחיים, וזה כדברי עשו "יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב אבי" (כז,מא) – שלא העיז לעשות זאת בחיי אביו משום פחדו וכבודו.
2) כל עוד שהורה נמצא בחיים זה מגבש את המשפחה, ובהסתלקות דמות האב חששו לפירוד לבבות. מטיב לבטא זאת הרש"ר הירש (שם) "כל עוד מרוכזים הבנים סביב אב או אם, הריהם מוצאים בהורים את משען דבק האחדות. חילוקי דעות זעירים מצויים גם בין בנים הגונים, אך כל עוד חיים ההורים, יתרחקו הבנים ממחלוקת למען הוריהם. אחרי מות ההורים יתרופף הקשר. אין הם מרבים עוד להפגש, הרי הם נעשים זרים זה לזה, משעה שאב ואם חדלו לעמוד במרכז.
רש"י (שם) "מהו "ויראו"? הכירו במיתתו אצל יוסף, שהיו רגילים לסעוד עמו על שולחנו של יוסף, והיה מקרבן בשביל כבוד אביו ומשמת יעקב לא קרבן".
וכן מביאים ר' לוי ור' יצחק בבראשית רבה (ק,ח) – אמר רבי תנחומא הוא לא נתכוין אלא לש"ש, אמר לשעבר אבא מושיב לי למעלה מיהודה שהוא מלך, ולמעלה מראובן שהוא בכור, ועכשיו אינו בדין שאשב למעלה מהן, והן לא אמרו כן אלא "לו ישטמנו יוסף".
פירוש נוסף מביא רבי יצחק (בבראשית רבה שם) – הלך והציץ באותו בור (בעת שחזר מקבורת אביו) "הוא לא נתכוין אלא לש"ש"- שהלך יוסף לברך על אותו הבור שהשליכוהו אחיו בתוכו, וברך עליו כמו שחייב אדם לברך על מקום שנעשה לו נס "ברוך שעשה לי נס במקום הזה" והם לא אמרו כן אלא "לו ישטמנו יוסף". ומביאו החזקוני.
ובמשנת רבי אליעזר (עפ"י תורה שלמה ויחי,נ) "אמר רבי שמעון- בתורה בנביאים ובכתובים מצינו שאדם צריך לצאת ידי הבריות, כדרך שהוא יוצא ידי המקום. מן התורה מנין? שנאמר (במדבר לב,כב) "והייתם נקיים מה' וישראל.. וכן הוא אומר "ויראו אחי ישראל כי מת אביהם" מה ראו? אמר רבי יצחק- ראו את יוסף כשחזר מלקבור אביו, הלך והציץ בתוך הבור, והוא לא נתכוין אלא לש"ש. אמר: כמה נפלאות עשה לי הקב"ה שהצילני מן הבור הזה, והם לא ידעו מה היה בלבו ואמרו- "לו ישטמנו".(1)
(טז) "ויצוו אל יוסף לאמר אביך צוה לפני מותו לאמר.
(יז)כה תאמרו ליוסף אנא שא נא פשע אחיך וחטאתם כי רעה גמלוך ועתה שא נא לפשע עבדי אלקי אביך ויבך יוסף בדברם אליו".
ונשאלת השאלה שהרי לא מצאנו שיעקב ציוה זאת ליוסף?
עונה על כך רש"י (שם) "שינו בדבר מפני השלום, כי לא צוה יעקב כן שלא נחשד יוסף בעיניו". ובבראשית רבה (ק,ח) "תני רשב"ג אומר גדול השלום שאף השבטים דברו דברים בדויים בשביל להטיל שלום בין יוסף לשבטים, הדא הוא דכתיב "ויצוו אל יוסף לאמר וגו' והיכן ציוה? לא מצינו שציוה.
ובמסכת יבמות (סה:) "אמר ר' אילעא משום ר' אלעזר בר' שמעון: מותר לו לאדם לשנות בדבר שלום, שנאמר "אביך ציוה..כה תאמרו ליוסף אנא שא נא".
ר' נתן אומר מצוה שנאמר (שמ"א טז,ב) "ויאמר שמואל: איך אלך ושמע שאול והרגני. ויאמר ה': עגלת בקר תקח בידך ואמרת וכו' (רש"י: הקב"ה ציוה לשנות)
ובמסכת דרך ארץ זוטא (פרק השלום) מותר לשקר מפני דרכי שלום.
רואים מכאן שאין האמת תמיד, בכל מקום ובכל זמן, ערך עליון, אלא שיש והאמת נדחית מפני ערכים הקודמים לה במעלה, יש שזהו השלום ויש שהחיים.
וגם הרמב"ן (מה,כז) נוקט שלא רק שיעקב לא ציוה דברים כאלה לפני מותו, אלא גם לא ידע מהם, כי יוסף במוסרו הטוב לא רצה להגיד לו, והאחים לא אמרו לו כי חשש שיקללם, כלומר בכל השנים לא ספרו ליעקב על המכירה.(2)"ויבך יוסף בדברם אליו"- לפי הבראשית רבה (ק,ח) בכה ע"ז שאחיו חושדין אותו כמו שנאמר על הכהן הגדול כאשר השביעו אותו בבית שני שאינו צדוקי, שהכהן פורש ובוכה על זה שחשדו בו (יומא יח:)
(יח) "וילכו גם אחיו ויפלו לפניו ויאמרו הננו לך לעבדים".
אך האחים לא הבינו את בכיתו של יוסף, ולכן וילכו גם אחיו, זאת אומרת שהם הצטרפו לבני בלהה שהלכו קודם. "הננו לך לעבדים"- העמק דבר– "בחשבם כי ישטמם יוסף וימכרם לעבדים, ע"כ אמרו אין לך לחשוב היאך להשיב נקם, כי הננו
מתרצים להיות לך עבדים,והרי הנקם".יש לזכור שהאחים כבר הציעו להיות עבדים אחרי מציאת הגביע באמתחת בנימין (מב,טז)
תגובת יוסף – (יט) "ויאמר אליהם יוסף אל תיראו כי התחת אלקים אני"
רש"י (שם)– "שמא במקומו אני, בתמיה, אם הייתי רוצה להרע לכם, כלום אני יכול, והלא אתם כולכם חשבתם עלי רעה, והקב"ה חשבה לטובה, והיאך אני לבדי יכול להרע לכם". והעמק דבר (שם) – "הלא אתם עבדי אלקים וכאשר תהיו עבדים לי, הלא אני מקפח כבוד שמים, ומקבל את עבדיו לו לעבדים. וכדרך שאמרה תורה (ויקרא כד,נה) "כי לי בני ישראל עבדים עבדי הם" ואין רצון הקב"ה ואין כבודו שיהיו נמכרים לעבדים לזולתו". וזה טעם הרציעה בעבד עברי שרוצה להמשיך להיות עבד.
(כ) "ואתם חשבתם עלי רעה אלקים חשבה לטובה למען עשה כהיום הזה להחיות עם רב".
ספורנו (שם) "הנה פעולתכם היתה בשגגה, שחשבתם אותי לרודף (3), ואם היה זה אמת היה פעולתכם בדין. אלקים חשבה לטובה. המציא זאת השגגה לתכלית טוב. וכן מביא העמק דבר(שם)
ואור החיים(שם)- "והרי זה דומה למתכוין להשקות חבירו כוס מות והשקהו כוס יין שאינו מתחייב בכלום, והרי הם פטורים וזכאים גם בדיני שמים."יוצא שלפי הספורנו הכוונה שלהם היתה טובה ולכן צמח מזה טובה גדולה, ולפי אור החיים הכוונה היתה לרעה -כוס מות, ובכ"ז האלקים חשבה לטובה.
(כא) "ועתה אל תיראו אנכי אכלכל אתכם ואת טפכם וינחם אותם וידבר על לבם"
האחים עדיין פוחדים שאפילו אם יוסף לא יעביד אותם לעבדים הרי שלא יכלכל אותם, ועכשיו לאחר מיתת יעקב חזר הרעב למצרים, וזה כוונת הכתוב בקבורת יעקב – "אבל כבד זה למצרים" (נ,יא) ולכן יוסף מבטיח לכלכל אותם.
"וינחם אותם וידבר על לבם"-דברי הנחמה מובאים כאן ברש"י בקצרה וביתר אריכות בבראשית רבה (ק,ט) ונסיים בדברי המדרש "ומה יוסף שדבר דברים רכים על לבן של שבטים כך נחמו, לכשיבוא הקב"ה לנחם את ירושלים
על אחת כמה וכמה זה שכתוב (ישעיה מ,א) "נחמו נחמו עמי וכו'".אמן כן יהי רצון.