"ויהי אדם לנפש חיה", תירגם אונקלוס "והות באדם לרוח ממללא", יתרון האדם על הבהמה הוא כוח הדיבור ולכן הוא צריך לדעת איך לנצל כוח זה שיהיה לתועלת ולא להשחתה.
הראשון שהוציא לשון הרע היה הנחש הקדומני אשר אמר בפרק ג' פסוק א' (פרשת בראשית), "אף כי אמר אלוקים לא תוכלו מכל עץ הגן" וזה גרם למיתה לכל בעי עולם שהוא היה במידה וכנגד מידה שכל הבריות שונאים אותו ורוצים להורגו, כמו שנאמר "ואיבה השיט הוא ישובך ראש ומלבד שאר העונשים נקצצו רגליו – על גחונך תלך ואפר תאכל כל ימי חייך".
וניתן ממנו כוח הדיבור וכן בעלי לשון הרע שהתפרסם לאדם טבעו הרע ישנאהו וישמרו עצמם פן יעשם לבוז וחרפה. ולעתיד לבוא עילם הנחש, כדברי חז"ל עתיד הקב"ה לחתוך לשונם של בעלי לשון הרע מלתאר גודל הביזיון שכולם ידעו עניינו ולכן צריך להתבונן מחומר העוון שהוא נוגע לנפשו בעולם הזה ובעולם הבא.
כשם שהנחש נענש במזונו כך מוציא לשון הרע נהיה עני אז במקום לחפש סגולות לפרנסה, צריך להיזהר מלשון הרע ואם נזהר מכך יתברך בנכסיו יותר מכל הסגולות.