פרשת קורח- נס פריחת מטה אהרן
במדבר פרק יז
(טז) "וידבר ה' אל משה לאמר.
(יז) דבר אל בני ישראל וקח מאתם מטה מטה לבית אב מאת כל נשיאהם לבית אבתם שנים עשר מטות איש את שמו תכתוב על מטהו.
(יח) ואת שם אהרן תכתב על מטה לוי כי מטה אחד לראש בית אבותם.
(יט) והנחתם באהל מועד לפני העדות אשר אועד לכם שמה.
(כ) והיה האיש אשר אבחר בו מטהו יפרח והשכתי מעלי את תלנות בני ישראל אשר הם מלינם עליכם.
(כא) וידבר משה אל בני ישראל ויתנו אליו כל נשיאיהם מטה לנשיא אחד מטה לנשיא אחד לבית אבתם שנים עשר מטות ומטה אהרן בתוך מטותם.
(כב) וינח משה את המטת לפני ה' באהל העדת.
(כג) ויהי ממחרת ויבא משה אל אהל העדות והנה פרח מטה אהרן לבית לוי ויצא פרח ויצץ ציץ ויגמל שקדים.
(כד) ויצא משה את כל המטת מלפני ה' אל כל בני ישראל ויראו ויקחו איש מטהו.
(כה) ויאמר ה' אל משה השב את מטה אהרן לפני העדות למשמרת לאות לבני מרי ותכל תלונתם מעלי ולא ימתו.
(כו) ויעש משה כאשר צוה ה' אותו כן עשה".
וצריך להבין למה נזקקו לאות נוסף על הכהונה, והרי עדת קורח שערערו על הכהונה "ובקשתם גם כהונה" (טז,יז) נבלעו, 250 איש נשרפו, ואחרי שהעם מתלוננים "אתם המיתם את עם ה' (יז,ו) באה מגפה שהרג 14,700 איש שנעצר ע"י הקטורת.
הרמב"ן (יז,ו) מבאר שהעם האמינו בכהונת אהרן, שכבר יצא אש מלפני ה' ותאכל את קרבנותיו, אבל היו חפצים שיהיו הבכורות משרתי המשכן במקום הלויים, ולא ירצו בחילופין שעשו בהם. כי היו חפצים שיהיה לכל השבטים חלק בעבודת בית ה', והנה יתלוננו, אתם המיתם אותם, שנתתם העצה הזאת שיקריבו קטרת ככהנים מקטירי קטרת, וזה טעם פרח מטה אהרן לבית לוי– שהבירור הוא על השבט.
ובהמשך (שם,כה) הוא תוקף את שיטתו של רש"י (שם) שמפרש שמה שמטה אהרן יהיה למשמרת לזכרון, שה' בחר באהרן לכהן, ולא ילונו עוד על הכהונה, ורמב"ן- "ואין המטה הזה אות רק על מטה לוי שנבחר משאר השבטים, לא על אהרן שתהיה לו הכהונה.
והנכון, למשמרת לאות על שבט לוי תמורי הבכורות, כי השריפה אות על הכהונה והפרח על הלויה..וזה טעם פרח מטה אהרן לבית לוי (פסוק כג) כי לכל בית לוי פרח ובזכותם. (1)
הרשב"ם (יז) מצדיק את שיטת סבו הגדול רש"י, והוא מסביר שמכיון "שאתם המיתם את עם ה" (שם,ו) כי הם יזמו את הקטרת הקטרת ואינה הוכחה לבחירת הכהנים, ולכן הוא עושה הוכחה אחרת שלא יוכלו לערער על הכהונה, כי מטהו יפרח על ידי ה'.
חזקוני (יז)- אות המחתות היה בירור רק על אהרן לבדו, וצריך אות אחר להבדיל בין שבט לוי לשאר השבטים. ולכן לוקחים מטה אחד, אעפ"י שהשבט מחולק לכהנים ולויים, כי הבירור הוא על השבט- כשיטת הרמב"ן. (2)
משך חכמה (יז) – "הענין, כי טעות קרח ועדתו היה כי חשבו כי הכהונה אינה ענין סגולה וטבעי לזרע אהרן, רק ענין כשרון פעולה, אשר מצאו חן עבור מעלתם. אם כן, במשך הימים אשר הכהנים חוטאים, או הישראלים המה מקודשים במעלה יותר מהכהנים, ראוי להם הכהונה, וכמעלת דוד וזרעו למלוכה (תהילים קלב,יב) "אם ישמרו בניך בריתי (ועדותי זו אלמדם, גם בניהם עדי עד ישבו לכסא לך) -שעל תנאי.(3) לכן הראה להם כי מעלת אהרן הוא טבעי וסגולי, כערך מעלת ישראל אשר נשבע הקב"ה שלא יחליפם וכו'..ולוי נקרא על שם שמיוחד לעבודה..
ולכן צוה הקב"ה ליקח שנים עשר מטות ומטה אחד למנשה ואפרים, להורות כי לבית אבותם מצד התולדה- לא מצד כשרון הפעולה, אשר ראובן הפסיד הבכורה עבור שהיה "פחז כמים", וניתנה לבכור רחל עבור כשרונו- רק מצד התולדה.. ולכן לעוה"ב יקחו מנשה ואפרים חלק אחד-
כי אז ילכו לפי התולדה ולא לפי הכשרון, וכן אמרו בספרי (במדבר קיט) "גדולה ברית שנכרתה לו לאהרן מברית שנכרתה לדוד, אהרן זיכה לבנים צדיקים ורשעים, ודוד זיכה לצדיקים ולא לרשעים" ומסכם: לכן אמר (כה) "למשמרת לבני מרי ותכל תלונתם וכו' עד עולם"- כי אולי יאמרו אהרן ובניו היה ראוי הכהונה לא כן עכשיו, לכן מהמטות יראו כי הוא ענין טבעי וסגולי לכל המטה, יהיו איך שיהיו".
רעיון דומה אנחנו מוצאים אצל הגרי"מ חרל"פ בספרו "מי מרום- נימוקי המקראות" (עמ' רט) קורח הלביש את עצמו בטלית של תכלת ואמר שהכל תלוי לפי ערך המעשים, ואם ימצא מי שיכשיר את עצמו לקדושת הכהונה מצד מעשיו אפילו אם יהיה משאר שבטים גם הוא יוכל לשמש בכתר כהונה ,ובזה כפר בקדושה הגזעית של הכהונה, וכפירה זו היא חתירה גם תחת כל יסוד קדושתם של ישראל, שעל ידי זה אפשר להגיע לידי טענה של תחליפם באומה אחרת ולכן לא היה אפשר לעבור בשתיקה על זה. וכן מה שאומר משה "בקר ויודע ה' אשר לו ואת הקדוש והקריב אליו" (טז,ה) ומפרש רש"י "..גבולות חלק הקב"ה בעולמו, יכולים אתם להפוך בוקר לערב כך תוכלו לבטל את זו" היינו שקדושת אהרן אינה מצד המעשים כי אם מצד הגזע שלו, מצד הבחירה העליונה של הקב"ה.
"והיה האיש אשר אבחר בו מטהו פרח והשכתי מעלי את תלונות בני ישראל.." (כ) נשאלת השאלה מה מובנו של המילה והשכתי ? רש"י מביא מקומות נוספים שבהם מוזכר המילה והשכתי:
"וישכו המים" המובא בענין המבול (בראשית ח,א) ששם מביא רש"י "כמו כשך חמת המלך (אסתר ב,א) לשון הנחת חמה אחרי מות ושתי. ובענין המבול "וינוחו ולא גברו" (אבן עזרא) ומקור נוסף ברש"י אצלינו (כ) "וחמת המלך שככה" (אסתר ז,י) דהיינו
לאחר שתלו את המן, נחה דעתו של אחשוורוש.
נובע מכך שאחרי אות המטות נחה דעתם של עם ישראל, ושואל השפת אמת (תרל"ט) למה? ומסביר: "והענין הוא להודיע לבנ"י כי לא מצד עבודת אהרן נבחר מכלל בנ"י. וכן הלויים אם כי היו צדיקים גדולים שזכו לזאת המעלה. אבל המעלה הזאת הוא מתנה מאת המקום ב"ה באהבתו לבני ישראל הוכן כלי מובחר, והוא אהרן משרת עליון והשי"ת שלח מלמעלה כלי זו, וזה שמטהו יפרח הוא סימן כי הוא כלי דבוק בשורשו ועושה פירות בדביקות וחיבור שיש לו בביהמ"ק, וממילא עי"ז סרה קנאתם כיון שהוא מצד מתנת עליון.
והמילה מתנה מופיעה פעמיים בהתחלת הפרק לגבי הכהנים והלויים. בפס' ו- "ואני הנה לקחתי את אחיכם הלויים מתוך בנ"י לכם מתנה נתנים לה' לעבוד את עבדת אהל מועד.
ובפס' ז' לגבי הכהנים "ואתה ובניך אתך תשמרו את כהנתכם לכל דבר המזבח ולמבית לפרכת ועבדתם עבודת מתנה אתן את כהנתכם.."ומשה אומר לקורח "המעט מכם כי הבדיל וכו'. שכל הבדלתם הוא ג"כ רק מתנה עליונה. וקרח ועדתו חשבו שזה מצד עבודתם ולכן היה שייך בזה קנאה, ולכן ע"י נסיון המטות השכתי את תלונות בנ"י.
ושמעתי מהרב מרדכי פייג שליט"א שיש כאן פן חיובי, שלאחר כל הדברים הקשים- בליעה, שריפה ומגיפה, צריך הסברה חיובית שמתבטא ע"י פריחת מטה אהרן- שקדיה ופרחיה.
ונסיים בדברי המדרש רבה (יח,כג) "וגזר הקב"ה על המקל ונמצא עליו השם המפורש שהיה בציץ, שנאמר "ויצא פרח ויצץ ציץ" (כג) והפריח בו בלילה ועשה פרי. "ויגמול שקדים" (שם) גמל לכל מי שהיה שוקד (רעה) על שבטו של לוי. ולמה שקדים ולא רימונים ולא אגוזים, לפי שנמשלו ישראל בהם. ואותו המטה היה ביד כל מלך ומלך ונגנז (ע"י יאשיהו),ואותו המטה עתיד להיות ביד מלך המשיח במהרה בימינו שנאמר (תהילים קי,ב) 'מטה עזך ישלח ה' מציון רדה בקרב אויבך' ".