פרשת בהעלותך- פרשת ויהי בנסוע
הגמרא במסכת שבת (קטו:) דנה בסוגיית הצלת כתבי קודש בשבת והיא מביאה כדוגמא את פרשת "ויהי בנסוע" שיש בה 85 תיבות וגם אזכרות שמצילים אותם בשבת משום קדושתם, ואין חשש שהאדם הבהול על ממונו יבוא לכבות את האש בשבת.
והגמרא (שם) מביאה- "ת"ר "ויהי בנסוע הארון ויאמר משה" פרשה זו עשה לה הקב"ה סימניות מלמעלה ולמטה (אלו הנוני"ן ההפוכים) לומר שאין זו מקומה. רבי דוחה את דעתו ,ואומר שזה ספר חשוב בפני עצמו (ולכן הסימניות, ושייך לכאן) ודברי רבי יהונתן "שחצבה עמודיה שבעה" (משלי ט,א) אלו שבעה ספרי תורה שזה כשיטת רבי. ומי שחולק על רבי הוא רשב"ג – עתידה פרשה זו שתעקר מכאן ותכתב במקומה. והסיבה שכתבה פה זה כדי להפסיק בין פורענות ראשונה לפורענות שניה. פורענות שניה– "ויהי העם כמתאוננים" (במדבר יא,א) פורענות ראשונה– "ויסעו מהר ה'" והיכן מקומה- אמר רב אשי בדגלים. (הכוונה לבמדבר ב,יז) (1)
וכן בספרי "רבי שמעון אומר נקוד עליו מלמעלה ולמטה מפני שלא היה זה מקומו"
ישנם דעות נוספות מה היא פורענות ראשונה.
רש"י בפירושו בגמרא במסכת שבת (קטז. ד"ה מאחרי ה') מציין שבתוך 3 ימים למסעם התאוו תאוה האספסוף, וכל זאת בכדי למרוד בקב"ה.
הר"י (תוספות ד"ה פורענות. שם) לא נראים לו דברי רש"י. הוא מביא את דברי המדרש תנחומא שנסעו מהר סיני דרך שלשת ימים כתינוק הבורח מבית הספר, שבורח לו והולך לו, כך היו בורחים מהר סיני דרך שלשת ימים לפי שלמדו הרבה תורה בסיני. יוצא דבריו שהבריחה מעול תורה היא גופא הפורענות!!
הרמב"ן (י,לה) מביא את רש"י בגמרא ואומר עליהם שהם דברי תימה ואין בהם טעם או ריח. והוא מפרש כר"י ומביא את המדרש שנסעו מהר סיני בשמחה כתינוק הבורח מבית הספר. והו פורענות ראשונה. והפסיק, שלא יהיו שלש פורענויות סמוכות זו לזו (המתאוננים והמתאוים) ונמצאו מוחזקים בפורענות, וקרא החטא "פורענות" אע"פ שלא אירע ממנו פורענות, ושמא אלמלא חטאם זה היה מכניסם לארץ מיד.
רבינו בחיי (שם) מחדש שיש בגמרא בעצם 3 דעות. שאמנם ת"ק ורשב"ג מסכימים ש"ויהי בנסוע" זה ספר בפני עצמו, אבל לדעת ת"ק לא תעקר פרשה זו ממקומה לעת"ל, ואילו לדעת הרשב"ג תעקר.
החתם סופר מציין שהמחלוקת של רבי ורשב"ג היא לשיטתם. שלרשב"ג בשלש פעמים נקבע חזקה ולכן ההפסקה מועילה, אך לדעת רבי חזקה נקבעת מבשני פעמים ולכן ההפסק הוא בכדי להראות שיש כאן ספר בפ"ע בין שני הספרים.
מה המשמעות של הנוני"ם ההפוכים?
רבינו בחיי (שם) סובר שהנו"ן מבטא את 50 הפרשיות שיש מבמדבר ב,יז ועד "ויהי בנסוע" ועד לפרשתינו להראות שבעצם שם מקומו.
המהרש"א (חידושי אגדות שבת). הנו"ן בא לרמז ש"סומך ה' לכל הנופלים" כמו שנאמר על אשרי שלא הוזכר בה אות נו"ן כי זה מורה על מפלתם של ישראל. והנו"ן ההפוכה בא להמתיק את הנפילה ולבטלה
מענינת דעתו של הרמב"ם בנוגע למחלוקת בגמרא בשבת, וכך הוא כותב בפירוש המשניות (ידיים ג,ה) "בידינו עיקר כי פרשת "ויהי בנסוע" הפסוקים כולם הם ספר בפנ"ע, אמרו חכמות נשים בנתה ביתה חצבה עמודיה שבעה, אלו שבעה ספרי תורה ונעשו שבעה כפי שאמרו שמתחילת הספר עד ויהי בנסוע הארון ספר בעצמו, ויהי בנסוע הארון ספר בפני עצמו, ומן ויהי העם כמתאוננים עד סוף הספר ספר בפני עצמו, ונמצא מדבר סיני שלשה ספרים, וארבעת החומשין הנשארים הרי שבעה.
ומה המשמעות של חלוקה של ספר במדבר לשלשה ספרים?
אפשר לומר כי הספר הראשון זה בעצם הכנת הפקודים , והצבא הענן והחצוצרות מכינים את הכניסה לארץ. הספר השני "ויהי בנסוע" מורה על אופן של המלחמה בארץ, שבעצם לא היו אמורים להלחם כלל כדברי הספורנו (שם) "כי אמנם לולא שלחו מרגלים היו נכנסים בזולת מלחמה, שהיו יושבי כנען בורחים כעזובת החורש והאמיר אשר עזבו מפני בני ישראל (ישעיה יז,ט) (2) והספר השלישי זה כל הכשלונות והנסיונות במדבר, והעיכובים מלהכנס לארץ ישראל.
וכיצד פרשת "ויהי בנסוע" שהם סה"כ 2 פסוקים מהוים ספר בפני עצמו?
הכלי יקר (שם) רואה בחשיבות של הספר "ויהי בנסוע" שהוא למצות פרו ורבו, כדברי הגמרא ביבמות (סד.) שכל מי שאינו מתעסק בפו"ר גורם לשכינה שתסתלק מישראל, שנאמר ובנחה יאמר שובה אלפי ישראל, מלמד שאין השכינה שורה בפחות משני אלפים ושני רבבות מישראל, הרי שהיו ישראל כ"ב אלף פחות אחד, וזה שלא עסק בפריה ורביה נמצא שגורם לשכינה שתסתלק מישראל. וכפי שמביא ספר החינוך (מצוה א') "והיא מצוה גדולה שבסיבתה מתקיימת כל המצוות בעולם, כי לבני אדם ניתנו ולא למלאכי השרת". דהיינו אין פה עוד מצוה, אלא מצוה שכל המצוות תלויות בה, ולכן היא ראויה לספר מיוחד.
הרב יעקב אריאל שליט"א מביא בספרו "מאהלי תורה" (עמוד 227) ששני הפסוקים של פרשת "ויהי בנסוע", מציינים שני שלבים בתיקון העולם. במצב הריאלי בו אנו נתונים, כשהמלחמה היא הכרח בלתי נמנע, עלינו להתייחס אל המלחמה בצורתה הנכונה. הארון נוסע בראש. עם ישראל הצועד בעקבותיו חייב לדעת שהמלחמה אינה אינטרס קיומי שלו, אלא על ייחוד ה' ותורתו היא.
לאחר מכן בא השלב השני, "ובנחה יאמר, שובה ה' רבבות אלפי ישראל". כשהארון נח וממוקם במקומו, עם ישראל חי בשובה ונחת, הן ביחסו לה' והן ביחס לשכניו (ואחד תלוי בשני!),ובית המקדש בית תפילה לכל העמים. שנזכה!!