דברי תורה פרשת במדבר- מפקד אוכלוסין

פרשת במדבר- מפקד אוכלוסין
שמות פרק ל פסוק יא-יב
(יא) "וידבר ה' אל משה לאמר:
(יב) כי תשא את ראש בני ישראל לפקדיהם ונתנו איש כפר נפשו לה' בפקד אותם ולא יהיה נגף בפקד אתם".
במדבר פרק א פסוק ג
"מבן עשרים שנה ומעלה כל יצא צבא בישראל תפקדו אותם לצבאותם אתה ואהרן".

הרמב"ן (במדבר א, א-ב) מפרש שענין "פקידה"- זכרון והשגחה על הדבר, כלשון "וה' פקד את שרה כאשר אמר" (בראשית כא,א) וגם "פקדון" מפני ששמירתו והשגחתו עליו. וכאשר צוה למנות את ישראל יאמר "תפקדו אותם" לרמוז שלא יספרם רק שיתנו כופר נפשם מחצית השקל ובהם ישגיח וידע מספר העם. הרמב"ן דן מה הסיבה שהקב"ה קצף על בני ישראל כתוצאה מכך שדוד מנה אותם. ראשית נראה את שני המקורות המספרים על המנין של דוד.

שמואל ב פרק כד פסוק  א-י:
(א) "ויסף אף ה' לחרות בישראל ויסת את דוד בהם לאמר לך מנה את ישראל ואת יהודה.
(ב) ויאמר המלך אל יואב שר החיל אשר אתו שוט נא בכל שבטי ישראל מדן ועד באר שבע ופקד את העם וידעתי את מספר העם.
(ג) ויאמר יואב אל המלך ויוסף ה' אלקיך אל העם כהם וכהם מאה פעמים ועיני אדני רואות ואדני המלך למה חפץ בדבר הזה.
(ד) ויחזק דבר המלך אל יואב ועל שרי החיל ויצא יואב ושרי החיל לפני המלך לפקד את העם את ישראל…
(ח) וישטו בכל הארץ ויבאו מקצה תשעה חדשים ועשרים יום ירושלים.
(ט) ויתן יואב את מספר מפקד העם אל המלך ותהי ישראל שמנה מאות אלף איש חיל שלף חרב ואיש יהודה חמש מאות אלף איש.
(י) ויך לב דוד אותו אחרי כן ספר את העם ויאמר דוד אל ה' חטאתי מאד אשר עשיתי ועתה ה' העבר נא את עון עבדך כי נסכלתי מאד".

דברי הימים א פרק כא פסוק א-ח:
(א) "ויעמד שטן על ישראל ויסת את דויד למנות את ישראל.
(ב) ויאמר דויד אל יואב ואל שרי העם לכו ספרו את ישראל מבאר שבע עד דן והביאו אלי ואדעה את מספרם.
(ג) ויאמר יואב יוסף ה'  על עמו כהם מאה פעמים הלא אדני המלך כלם לאדני לעבדים למה יבקש זאת אדני למה יהיה לאשמה לישראל.
(ד) ודבר המלך חזק על יואב ויצא יואב ויתהלך בכל ישראל ויבא ירושלם.
(ה) ויתן יואב את מספר העם אל דויד ויהי כל ישראל אלף אלפים ומאה אלף שלף חרב ויהודה ארבע מאות ושבעים אלף איש שלף חרב.
(ו) ולוי ובנימין לא פקד בתוכם כי נתעב דבר המלך את יואב.
(ז) וירע בעיני אלקים על הדבר הזה ויך את ישראל.
(ח)  ויאמר דויד אל האלקים חטאתי מאד אשר עשיתי את הדבר הזה ועתה העבר נא את עוון עבדך כי נסכלתי מאד.

מהלך הענינים:
דוד מוסת או ע"י ה' (שמואל) או ע"י השטן (דברי הימים) למנות את ישראל (שמואל) ואת יהודה (דברי הימים) והוא פקד על יואב והשרים לספור את העם. יואב מרגיש שהמפקד אינו נכון ומנסה לשכנע את דוד לרדת מהרעיון
דוד חזק מאד בעמדתו ומתעקש שימנו את העם וכן נעשה. לפי דברי הימים יואב בכל זאת איננו מציית לדוד באופן מלא, ולכן לא מנה את שבטי לוי ובנימין. לפי ספר שמואל דוד מתחרט ומתוודה אל ה' ומבקש שיעביר את עוונו.
רק בדברי הימים מוזכר שהקב"ה הכה את ישראל לפני שדוד התודה, בספר שמואל פרט זה איננו מוזכר.
ישנם שינויים לשוניים ועובדתיים בין שני ספרים כמו המספרים השונים של המפקד אך לא נעסוק בזה.

נעיין במספר ענינים:
1) למה מסיתים את דוד לספור את העם?
2) מה המניע של דוד לספור את העם? איזה צורך יש בזה?
3) למה יואב מתנגד ומנסה לשכנע את דוד לרדת מהרעיון?
4) למה "וירע בעיני האלקים על הדבר הזה ויך את ישראל"? (דברי הימים)

נתחיל בשאלה האחרונה. לא נראה לרמב"ן (שם) שדוד ספר את ישראל ממש ולא ע"י שקלים. ואם זאת הטעות של דוד, למה יואב התנגד כ"כ,  שיספר אותם ע"י שקלים ולא יחטא.
"אבל כפי דעתי היה הקצף עליו בעבור שמנאם שלא לצורך, כי לא היה יוצא למלחמה ולא עושה בהם דבר בעת ההיא, רק לשמח לבו שמלך על עם רב, והוא מאמר יואב (ש"ב כד,ג) "ויוסף ה' אלקיך אל העם כהם וכהם מאה פעמים ואדני המלך למה חפץ בדבר הזה". ובבמדבר רבה (ב,יז) "ר' אליעזר בשם ר' יוסי בן זמרא אמר, כל זמן שנמנו ישראל לצורך לא חסרו, שלא לצורך חסרו, איזה זמן נמנו לצורך בימי משה ובדגלים ובחילוק הארץ, שלא לצורך בימי דוד".
גם אור החיים (שמות ל,יב) סובר שהקצף על ישראל היה משום שדוד מנה שלא לצורך, ולכן העם והסנהדרין לא התנגדו למנין, כי הם סברו שכנראה שיש למלך טעם כמוס, ולא בדקו אחריו לחזקת כשרותו. הוא גם מחדש שאילו היה מונה אותם ע"י מחצית השקל, זה היה מותר אפילו שלא לצורך ,כי זה מונע הנגף הבאה מהמספר. (1)

 

הגמרא במסכת יומא (כב:) מביאה את דברי רבי יצחק שאסור למנות את ישראל אפילו לדבר מצוה, שנאמר "וישמע שאול את העם ויפקדם בטלאים" (שמואל א,טו,ד) אמר רבי אליעזר:כל המונה את ישראל עובר בלאו, שנאמר "והיה מספר בני ישראל כחול הים אשר לא ימד" (הושע א,י) רב נחמן בר יצחק אמר עובר בשני לאוין שנאמר "לא ימד ולא יספר" (שם) רבי יונתן מקשה שמצד אחד כתוב "והיה ישראל כחול הים" (רש"י– משמע שיש להם מנין) ומאידך כתוב  "אשר לא ימד ולא יספר" והגמרא מיישבת כאן- בזמן שישראל עושים רצונו של מקום, כאן-שאין ישראל עושים רצונו של מקום.

הרב ישראלי (שו"ת עמוד הימיני סימן יג)- ההתנגשות ביננו לאומות העולם שהאחרונים שמים דגש על המספר. לעומ"ז היהדות עמלה תמיד להעלות במשקל שכנגד את התוכן הפנימי, את המהות הרוחנית, את הכוח העצור בפנימיות העם הזה אשר איננו נמדד במספר ובמנין. "כשאנו לא עושים רצונו של מקום" אנו רק רואים את המספר, הכמות, ו"כשאנחנו עושים רצונו של מקום" אנו מבינים בפנימיות שהאיכות לא תמדד במדה ובמספר, כי הבכח הישראלי אין לו גבול ואין לו תכלית. וזה הסבר המדרש (במדבר רבה.שם) שכאשר המנין לא לצורך, אז המנין הוא מטרה בפני עצמה, ובזה אין ברכה.

הרמב"ן מביא אפשרות נוספת בהבנת חטאו של דוד. "שדוד צוה למנות כל איש ישראל, רצוני לומר מבן שלש עשרה שנה ולמעלה שהוא איש, כי לא נזכר במנינו "מבן עשרים שנה ולמעלה", אבל אמר לכו ספרו את ישראל וגו' ואדעה את מספרם
(דה"י א,כא,ב), וזה היה ענשו, כי הכתוב לא הרשה למנות רק מבן עשרים שנה ומעלה בשקלים. ומפני שזה איננו מפורש בכתוב טעה בו, כי חשב במה שאמר "ולא יהיה בהם נגף" שהוא בשקלים שהם כופר להם, אבל יואב נתן לבו ולא חשש לדבר. והכתוב מעורר לבי בזה במה שאמר (שם כז כג-כד) "ולא נשא דויד מספרם למבן עשרים שנה ולמטה כי אמר ה' להרבות את ישראל ככוכבי השמים. יואב בן צרויה החל למנות ולא כלה ויהי בזאת קצף על ישראל" היה נראה שמנין יואב היה למטה מבן עשרים, והוא היה הקצף,
שאין ה' חפץ שיהו כל ישראל בגדר מנין, שהוא ירבם ככוכבי השמים.. והכתוב שאמר במנין ההוא (דה"י א כא,ה)"ויהיו כל ישראל אלף אלפים ומאה אלף איש שולף חרב, אין ענינו שהיו כולם יוצא צבא בישראל, אבל היה פתרונו שהיו בריאים וחזקים למלחמה, הגיד כי לא מנה החולים והחלשים והזקנים מפני שהיה דבר המלך נתעב אצלו. וזה ענין הגון מאד"מהפירוש הזה מובן למה יואב לא מנה את שבטי לוי ובנימין (דה"י א,כא,ו) כי הוא לא רצה למנות את כולם, וכתוב שם מפורש "כי נתעב דבר המלך את יואב".

לעומ"ז הרמב"ן בספר שמות (ל,ב) מפרש שמכיון שלא נתפרש אם המנין ע"י מחצית השקל היא מצוה לדורות, או לשעה למשה  במדבר, טעה משה ומנה אותם בלא שקלים, והיה הנגף בהם, והתודה עליו ,ויאמר דוד אל ה' חטאתי מאד אשר עשיתי.
המקור לפירוש הזה הוא הגמרא במסכת בברכות (סב:) "אם ה' הסיתך בי ירח מנחה" (שמואל א, כו,יט) כך אמר דוד לשאול. אמר רבי אלעזר: אמר לו הקב"ה לדוד: קראת לי מסית, הרי אני מכשילך בדבר שאפילו תינוקות של רבן יודעים אותו! שכתוב "כי תשא את ראש בני ישראל לפקדיהם ונתנו איש כופר נפשו וגו' מיד ויעמוד שטן על ישראל וכתוב "ויסת את דוד בהם לאמר לך מנה את ישראל" (שמ"ב כד,א)  וכיון שמנה לא לקח מהם כופר. וזה עונה לשאלה הראשונה שהקב"ה עשה מידה כנגד מידה שדוד קרה לקב"ה מסית ולכן הסית ה' את דוד למנות את ישראל בלי לקחת כופר. (2)

יוצא מדברי הרמב"ן שאפשר למנות את העם בשלשה תנאים:
1) שלא מונים לגלגלותם בשום מקרה אלא ע"י דבר אחר: שקלים טלאים וגו'.
2) מונים רק לצורך, והתוספות רי"ד כותב שצריך להיות צורך מצוה.
3) אסור לספור בשום פנים את כל העם, רק בני עשרים שנה ומעלה.

בענין מפקד אוכלוסין שנעשה ע"י ממשלת ישראל, לשם קבלת ידיעות מדויקות על המצב בדיור, בתעסוקה, מדת צפיפות האוכלוסין בחלקים השונים של הארץ, שיש בזה נחיצות לשם הכנסת התיקונים הדרושים לשיפור התנאים הכלכליים והבטחוניים של הישוב.
הרב ישראלי נשאל על כך(עמוד הימיני סימן יג) לקראת המפקד של תשכ"א, והוא מתיר את המפקד מהסיבות הבאות:
1) הוא מוכיח שגם עסקי רבים נחשב לצורך מצוה. ומכיון שהמפקד נצרך להביא תועלת למדינה מהרבה בחינות ודאי יחשב דבר מצוה, והוא בכלל "לצורך" שבכה"ג הותרה ספירה ע"י דבר אחר.
2) מכיון שרוב היהודים בחו"ל, אין כאן ספירת כל ישראל אלא חלק מהם.
3) הספירה היא ע"י הכתב דהיינו ע"י דבר אחר וכן ה"ז לדבר מצוה, ה"ז מותר לדעת רובם ככולם של גדולי רבותינו הראשונים והאחרונים. (3)

שנזכה להיות מעושים רצונו של מקום, כך שיתקיים בנו "אשר לא ימד ולא יספר והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני קל חי". (הושע ב,א)

 

 

 

 

 

הערות שוליים:

(1) הציץ אליעזר (ז,ג בסיכום ) אומר שדעתו אינה מקובלת על דעת רוב הפוסקים. (2) זה לכאורה סותר את דבריו בספר במדבר שם הוא כותב שזה פירש שאיננו מתקבל על הדעת. הכלי חמדה סובר שהרמב"ן בבמדבר חזר ממה שכתב בשמות. ובנימוקי שמואל בשמות פירש עפ"י האגדה, ובבמדבר מפרש עפ"י הפשט, והראיה לשיטתו זה שהרמב"ן מביא בספר במדבר את הפירוש  בשמות "ועל דעת מדרש אגדה".
(3) ועיין בקונטרסו הארוך של הציץ אליעזר (ז,ג) שמסכם את השיטות השונות.

 

שליחת המאמר בווטסאפ